את הסקירה המורחבת יותר נערוך במס' מאמרים שיוצגו בהמשך באתר, אבל הנושא בו נתמקד כאן הוא במזון שאנו מכניסים לפינו, בתרבות הפנאי שלנו ובתפיסת הבריאות שלנו.

נתחיל מהנושא האחרון דווקא. תפיסת הבריאות שלנו כתרבות צרכנית, נבנתה במהלך הדורות האחרונים, כתפיסת מוצר נרכש לכל דבר. הרפואה הפכה למקצוע, מחולק לזרמים שונים, התמחויות שונות, דעות שונות ותפיסות שונות. הרופא או המטפל, נתפס בדורות האחרונים, כבעל המקצוע שיבוא לתקן את המקולקל, לסדר את הבאלאגן ולהציל במקרה חמור יותר, את הלקוח. אמצעי הסחר, לרוב כסף.

המשמעות הישירה היא שהמטופל, נטול אחריות על בריאותו, פועל ומתנהל בחייו כמי שמחזיק בגוף בר-החלפה. "אני יכול לסמוך על הרופא שלי, מקסימום..." או לחלופין "עזוב אותי מלאכול בריא, חיים רק פעם אחת".  זה נכון, רק חשוב לזכור, שהרופא לא יטפל בך כשהבעיות יוחרפו, הוא פשוט יעביר את הטיפול בך לבעל מקצוע ספציפי יותר, וזה נכון גם שחיים רק פעם אחת, השאלה היא איך תחווה את יתרתם.

אז מה זה אומר?  זה אומר שמוטלת אחריות על כולנו. האחריות לקום ולשנות על מנת להיות בריאים יותר. ואת האמת, המלאכה לא קשה כל כך. על הרופאים והמטפלים, להיות קשובים למטופלים, לסיפורם המלא כולל אורח חייהם. עליהם לשוב ולהדגיש ולחנך את המטופלים למניעת מחלות, לחיים בריאים, למימוש מרבית האופציות על מנת להימנע מלהיפגש שוב, כאשר המטופל חולה יותר. המטופלים מצידם, צריכים לשוב ולהיות לבעלי בריאותם. עליהם לדרוש לדעת. לדרוש לדעת (בגבולות האפשר) מה טוב ומה מזיק ואיך אפשר להיכנס למצב בו הרכוש החשוב ביותר שלהם, שלנו, הוא בריאותנו, יישמר. בריאות טובה, משמעותה חיים טובים יותר, מופחתים בסבל ועם יכולת ואפשרות טובה יותר למימוש הפוטנציאל הפיזי, הנפשי והמנטאלי. ויש עוד אחראית בהסדר החדש-ישן הזה, זו החברה (או המדינה). החברה מוכרחה לחנך לבריאות. חינוך לבריאות מגיל צעיר מאד, בו יושם הדגש על אורח חיים תקין, תזונה נכונה והימנעות מכל המחלות שתוקפות אותנו במאה השנים האחרונות.

וזה ישים.

שני הנושאים הבאים, עניין תרבות הפנאי ועניין התזונה. הגוף שלנו הוא "מכונה" ביולוגית. הוא פועל ומתקיים על בסיס החומרים והאופי בו הורכב (גנטיקה ותורשה- אנטומיה), ובהתאם לסביבה ולנסיבות החיים בהן הוא נתקל. הוא מגיב בהתאם בשני אופנים: בטיפול נאות בארוע (פיזיולוגיה תקינה)  או בטיפול לקוי המוביל לתקלות, מחלות (פתולוגיה). על מנת שיתאפשר לו לחיות בבריאות ולהגיב באופן הטוב ביותר האפשרי, עלינו להזינו ב"דלק" האיכותי ביותר, או לפחות ב"דלק" סביר, ולנהל את השימוש בו באופן תואם ושלא יגרום לו נזק.

רבות דובר אודות האוכל שאנו אוכלים, על תרבות הג'אנק פוד והרעלים שנמצאים בכל מקום. פחות דובר על הנזקים המצטברים כתוצאה מאותם רעלים, אנטיביוטיקות והורמונים שאנחנו מכניסים יום יום לגופינו דרך המזון. ברור לנו שקל יותר להתעלם, לעיתים אפילו נדמה שזול יותר להתעלם, אבל האמת היא שלא כך ולא כך. אם אנחנו חפצים בחיים בריאים, אם אנחנו חפצים בהימנעות מסבל, אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לדעת. גם בנוגע לעלויות, גם לזה יש תשובות ופתרונות.

בדור זה של ילדי מחשב, עובדי שולחן טרוטי עיניים, מכורי פייסבוק ותקשורת לא פרונטלית- אנחנו לוקחים את האבולוציה במהירות לכיוון אחד. ניוון. אורח חיים תקין, בו אנחנו נותנים את תשומת הלב הנכונה לבריאותנו הוא בר השגה. מחלות רבות במאה האחרונה הן מחלות נסיבתיות שניתן להימנע מהן, בקלות יחסית. את המחלות הזיהומיות שהוכחדו בעולם המערבי במאתיים השנים האחרונות (עם המצאת הביוב והסניטריה בתחילת המאה ה-20 בעקבות מגיפות הכולרה והטיפוס) ועם התקדמות הרפואה, החליפו מחלות אחרות, כמו סוכרת, השמנה, בעיות לב,  כלי דם, סרטן וכו'. מחלות אלו, כולן, הן תולדה של אורח חיים לקוי, תזונה לקויה, היעדר כושר גופני מינימלי וחשיפה לרעלים וקרינות שונות, ובמקרים לא מעטים, תולדה של רפואה לא נכונה.

פעמים רבות, מתייאשים הרופאים והמטפלים, מלנסות ו"לחנך" את המטופלים. העניין האמיתי הוא שזהו תפקידם. זה חשוב לא פחות מיישום הרפואה, תהה אשר תהה. נכון יותר לומר, זה חשוב יותר. הדוגמה המתבקשת והמאד מתאימה היא לדמות את גופינו לרכב שאנו כל כך אוהבים. האם הייתם מזינים אותו במודע בדלק מלוכלך שיסתום את המנוע, או חמור מזה בדלק שיגרום להרס בלתי הפיך של המנוע? ובנוגע לשימוש בו, מה יקרה לרכב אם תנהגו בו בסיבובי מנוע גבוהים לאורך זמן? מה יקרה לו אם תלחצו על המצמד ללא הרף? ומה תהיה התגובה שלכם, אם באופן היפוטתי, יאמרו לכם שזהו הרכב היחיד שיהיה ברשותכם למשך כל חייכם? האם תהיו זהירים יותר בנהיגה ובתפעול? כך אנו צריכים להתייחס לעצמנו, עם כל הכבוד והיראה. ועכשיו, בואו ונדע קצת יותר.