ההומאופת דואג לאבחן את דפוסי החיות והמחלה של המטופל ובסיום הראיון, אם חסרים נתונים, יחקור עד למיצוי כל סימני השאלה והשלמת מטריצת הנתונים המתבקשת. השאלות והמידע שנאספים, כוללים את התלונה העיקרית בגינה הגיע המטופל, אך גם תאורים של אופיו, מזגו, רגישויותיו (למזון, למזג אויר וכו,), שנתו וההיסטוריה הרפואית הרחבה.

בהשלמת התמונה, מתאים ההומאופת למטופל הכנה הומאופתית. ההכנה ההומאופתית תותאם לכל תלונותיו של המטופל, ולכל הנתונים שנאספו במהלך הראיון ולא רק לתלונה העיקרית בגללה הגיע לטיפול. חשוב להדגיש, אין מטרתו של ההומאופת לשכך כאב או לדכא סימפטום כי אם לרפא את המטופל בכללו, את האדם שמולו.

ההכנה ההומאופתית שירשום ההומאופת למטופל, תגרה את כוח החיות של המטופל לעבוד באופן המיטבי. מחלה, לתפיסתנו, מקורה בהתנהלות לא נכונה של האורגניזם, לכן, במרבית המקרים אין כל טעם לדכא את הסימפטומים שהאורגניזם מייצר בעצמו או בעזרת גורמי מחלה חיצוניים. מטרתנו העיקרית היא להשיב את כוח החיות מהתנהלות לא נכונה להתנהלות נכונה, במילים פשוטות, להפוך את המטופל לבריא.

ההומאופת יחליט גם בעת רישום ההכנה, מהו אופן הנטילה. יש שיקבלו את ההכנה ככדורים או בצורת נוזל, יש שיקבלו אותה באופן יומיומי או חד פעמי.

לאחר הראיון הראשוני שאורך בדרך כלל כשעה וחצי עד שעתיים, תקבע פגישת מעקב קצרה יותר, 45 דקות עד שעה, במהלכה יאסוף ההומאופת את הנתונים, ישאל לפשר השינויים שחלו, היכן היו הטבות והיכן לא. בהתאם לניתוח שיעשה לאחר איסוף הנתונים, יקבע ההומאופת את המשך הטיפול.
לפגישת המעקב ישנה חשיבות קריטית בניהול המקרה. ההומאופת המיומן, יבחן היטב את התמונה הנראית לפניו. עליו לנתח את שקרה ולהחליט האם המרשם הראשוני הביא לתגובה המצופה. באופן כללי, העקרונות שהותיר סמואל האנמן בספרו "האורגנון של הרפואה" ברורים ונותנים לנו הנחיה שמקלה עלינו את העבודה.

חשוב להדגיש, שבפרק הזמן שבין הפגישות, איסוף מדוייק ככל האפשר של התופעות, רישומן ותיעודן, יהיה לערך רב ויכול לעזור להומאופת מאד בהמשך הדרך בניתוח והבנת המקרה.